טלפון: 052-5242803
מייל: segal1996@bezeqint.net
אתר: https://www.avimoshesegal.co.il
- צפון
- תל אביב
- טיולי מורשת
- עברית
חוקר תולדות התעופה העברית בארץ ישראל, מורה דרך, אוצר תערוכות ומרצה
שורת סיורים היסטוריים המוגשים על-ידי בצורה אישית ומיוחדת, תחשוף בפניכם את סיפורם האמיתי של מחוזות ילדות ברמת-גן והסביבה: שרונה הטמפלרית, שכונת מונטיפיורי, נחלת-יצחק, שכונת בורוכוב וגבעת-רמב"ם בגבעתיים, פרדס-כ"ץ בבני-ברק, כפר-אז"ר שבבקעת-אונו … ועוד ועוד…
"ביס בשולי התפוח הגדול"
- רצח במושבת כת-ההיכל:
מסע מסתורי בקריה, תל-אביב. בגובה פני הרחוב, אך גם עמוק מתחתיו…
בצילם של עצי התות, הפיקוס והברוש הוותיקים בתל-אביב, בניחוחם של האקליפטוסים
הראשונים שניטעו בארץ ובטעמו של יין אדום משובח, שהופק ביקב המודרני הראשון
בארץ-ישראל.
בצל צלבם ותחת קורתם של המתיישבים הטמפלרים, חלוצים זרים שהתנחלו בשרונה, על גדות המוסררה כ-30 שנה קודם לתל-אביב, ונשכחו לחלוטין בדיוק במקום שבו מתנהלים ונחתכים
העניינים המדיניים, הביטחוניים והכלכליים שלנו.
את החזות השלווה והמטעה מפרות שתי פרשיות אפלות…
- סיפורי אהבה גדולים מהחיים בנווה צדק…
במקום שבו החלה את חייה הסוערים והיפים העיר העברית הראשונה,
באותו המקום שבו נטמנו זרעים ראשונים שמהם תעלה, תצמח ותפרח מדינת-ישראל,
נרקמו לפני כמאה שנים גם כמה מסיפורי האהבה הגדולים ביותר שידענו בישוב היהודי
בארץ-ישראל החדשה…
נשוטט בסמטאות הקסומות ונתענג על המראות הקרובים ועל הסיפורים הרחוקים.
- "אין סודות בשכונה"?:
סיור בשכונת-בורוכוב בגבעתיים, מהפרברים היפים של "גוש-דן" בעקבות ספריו של בן השכונה – הסופר, המתרגם וחוקר ספרות הילדים ד"ר אוריאל אופק (פופיק).
דמות מרכזית בסיור היא דמותו של אברהם אייזנשטיין-אלדמע: ביום – מורה לאמנויות
ב"גימנסיה הרצליה" (שהתגורר ליד ביה"ס תלמה ילין" של היום).
רומנטיקן, סוכן תרבות ואבי ה"עדלאידע" התל-אביבית הגדולה.
בלילה – מבכירי מנגנון "ההגנה" ב"גוש-דן", שחפר סליק מרכזי שלה בחצר ביתו, יחד עם תלמידיו מהגימנסיה אליהו גולומב ושאול אביגור.
בין האתרים במסלול הסיור: כיכר נוח, קן הנוער העובד והלומד הגדול בארץ, ביה"ס "בורוכוב", המכתש, מכון התע"ש המחתרתי, "משק פועלות", חצר משפחת חקלאי, בית מייסד השכונה דוד שניידרמן, בית המרקחת של יצחק איזידור ממלוק וכמובן סליק אלדמע.
- קו 70 נוסע מזרחה…:
משני צידי מסלולו המפותל של קו האוטובוס הפרטי היחיד בארץ-ישראל, צמחו ויצרו הצייר רובין שקרא לפרדסו על-שם רעייתו, ד"ר שיבא, הרופא שנתן את נשמתו למטופליו, ד"ר גלבץ, מתקן עולם, שערך ניסוי חברתי בבני-אדם, נתן אלחנני, גיבור חיל מסתורי שבא מיוון והלך כלעומת שבא ויונה וולך, יתומת מלחמה ומשוררת חדשנית.
בכפרו של המפוזר כמו עמד הזמן מלכת ושם, בפרלמנט, יסופר על מייסדים רבי מעללים, על עיר-גנים שהיתה לבית-חולים ועל קו 70 החוגג שבעים וחמש …
- "לו הייתי גולדברג…":
בעקבות ה"נדיב הלא ידוע".
יצחק לייב גולדברג: איש עסקים רב פעלים, גואל אדמות הר-הצופים, מו"ל ראשון של עיתון "הארץ", מבכירי הפרדסנים העבריים ומחשובי פטרוניה של התרבות העברית בארץ-ישראל.
מסע בין תחנות בחייו של נדבן צנוע שידע לתת הכול ולא לבקש דבר.
עליו אמר ההיסטוריון הדגול שמעון דובנוב: "מן המדברים מעט ועושים הרבה".
המסלול יתחיל בפרדסו באתר ההנצחה הציבורי היחיד שהוקדש לו, למרגלות "הר-נפוליאון",יעבור בשכונת הסופרים והמשוררים, תל-בנימין ברמת-גן, שאותה הקדיש לבנו שנפל ויסתיים בפסלו של המשורר חיים-נחמן ביאליק , שבו תמך במרכזה של העיר רמת-גן.
- "כנרת בגבעתיים"…
בשכונת פועלי הרכבת , בפסגת גבעת קוזלובסקי ובבורוכוב האדומה חיים בצנעה,
כדגים מחוץ למים , פליטי חצר כנרת הסוערת.
מהפכנים בפנסיה – אולי בלי רבולוציה, אבל עם אידיאלים …
ממש מולם במעלה רכס הכורכר – בצל מגדל המים של גבעת רמב"ם , יושבים בנחת שועי הארץ ,"הבורגנים המסריחים" של גבעת רמב"ם, בעלי ההון הפרטי , שהארץ כה חייבת להם ומתגרים בהם ובערכיהם הנעלים …
משני עברי "גבעת החלומות" של משפחת טייבר – מנהלים שני קיבוצים קטנים מאבק קיום
יומיומי .
כיצד יחיו יחדיו?
הוי גבעתיים שלי!
- "עיר שנולדה באהבה"
כך קרא לה לעיר הולדתי האדריכל שלה בהווה , סרג'יו לרמן .
מבט חדש על רמת-גן הצעירה בת ה-85
בין שני בתי חרושת לשוקולד , שני בתי-קולנוע הדורים ,
רמה נישאה ועמק שוקק חיים , כביש אספלט שחור ודרך
כורכר לבנה , משקי עזר מטופחים וגינות למופת –
נמה את שנתה מזה כ-85 שנה נסיכה יפהפייה …
נסייר בחוצות העיר רמת-גן המתפתחת לגובה רב ונכיר את פינות החמד הנסתרות מעין
וגם את התוכניות העתידיות לפיתוח ולשימור .יחד עם אבי משה-סגל , בן רמת-גן השב לעירו האהובה.
- נימב"י – Not in my back yard!
כשנאמר: "מן המתים צמחה נחלת-יצחק" (יוסף זימן , "מוכתר" השכונה) .
בשכונת נחלת-יצחק נתקבצו להם יחדיו כל אותם הדברים שלא היינו רוצים
למצוא בחצר האחורית שלנו: חלוצים קשיי עורף , נהר קדמוני העולה על גדותיו בחורף, בית
קברות עירוני, רפתות מצחינות, מפעלי תעשיה מזהמים ואף יצור מחתרתי של כדורים ורימונים …
אולם , נחלת-יצחק היא גם "ירושלים דליטא" של תל-אביב , שנוסדה על גדת המוסררה.
נערוך היכרות עם דמותו של הרב יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל, רבה של קהילת
קובנה, שעל שמו קראו המייסדים ה"קובנרים", את שכונתם.
נתוודע לספרו של מייסד השכונה וה"מוכתר" שלה, יוסף זימן – "עם נחלת יצחק מראשיתה".
נחפש אחר נחלת-יצחק של משקי העזר, הרפתות, המחלבות, טחנות הקמח והמאפיות.
נעמוד על מערכת היחסים הדואלית בין השכונה לבין השכנים הגרמנים משרונה .
נמצא עדויות חיות (ואילמות …) לחלוציות בתעשייה העברית באחד ממרכזי הייצור
התעשייתי הראשונים ונחפש גילויי המשכיות בין-דורית בתחומים אלו .
נתייצב במקום שבו נפגשות שלוש ערים מרכזיות בגוש-דן ונרחיב בכל מה שנוגע
לקשיי הנגישות ולניתוק שיצרה הישיבה מעברו המזרחי של נהר המוסררה ולפרשת ההתמודדות
עמו בעונת החורף , גם שנים לאחר הקמתה של המדינה …
בשביל ההיסטוריה האווירית
- "העמק הוא חלום"… על תעופה עברית !:
בשעה שהמציאות בעמק היא של תעופה צבאית מפותחת בדמות בסיס רמת –דוד, הרי שהשורשים העמוקים מחד גיסא והחלום האוטופי מאידך גיסא, הם של תעופה אזרחית מפותחת של ימות שלום, נצא למסע מרתק, אל סודות השדות שבעמק.
1917 המהנדס ברוך קטינקא "משדך" בין קרונית רכבת לבין מנוע של מטוס קרב גרמני
ו"מטיס" אותו על פסי "רכבת העמק" – "אינדיאנה" קטינקא…!
הפטנט הגאוני לא עזר לתורכים ולגרמנים לנצח במלחמה …
1937 ה"רוגטקה" האנושית משוגרת על ידי קלוב התעופה מכפר-ילדים שבגבעת-המורה,
הרוכבים עליה, נער, או נערה המתמודדים לבדם עם אתגרי הדאיה.
1941 הקצין היהודי הבלגי ג'ון הוק סולל בשרות קורפוס המהנדסים של הוד מלכותו את שדה
התעופה הצבאי רמת-דוד – זמני, לשעת חירום בלבד …
ראש "ועד גוש יישובי נהלל", שליח הציבור המקומי, עקיבא גולדשטיין, מתיידד עימו ומנהל את המשא ומתן להחכרת הקרקע לאדוניה החדשים.
לימים, בשירות חיל-האוויר הישראלי, תהיה רמת-דוד לשדה התעופה הצבאי המרכזי בצפון הארץ. מעמק יזרעאל, ערש ההתיישבות החקלאית יצאה גם בשורת התעופה העברית !
- כזוהר הרקיע:
סיפור חייה, אהבותיה ומותה של זהרה לביטוב.
נערה שהייתה צברית ופלמחניקית. מראשוני כוח האוויר הישראלי. במותה הפכה לגיבורת תרבות שסימלה אהבה וגעגוע לאין קץ. דמותה של אישה שביקשה לגעת בשמיים וכמעט שהצליחה.
- "ככה עלו ואיך נפלו גיבורים?"
מסע בצפון הארץ בכלל וסביב הכנרת בפרט בעקבות גיבורי אוויר – עטורי תהילה וטראגיים , הפותח בפנתיאון שמנהל ד"ר נורברט שווקה לטייסים הגרמנים בנצרת , ממשיך לאנדרטה שמטפח ירח פארן לטייסים התורכים שנפלו בסמוך לקיבוץ האון ב-27 בפברואר 1914 ולסיפור "הסרט התורכי" שלהם ומסתיים ב"בית הצנחן" בקיבוץ מעגן , המנציח טרגדיה כפולה ומכופלת –
הן זו של צנחני הישוב המעטים לקהילות מרכז אירופה תחת הכיבוש הנאצי במלחמת העולם השנייה והן האחרת , שהתרחשה באזכרה שנערכה להם כאן ב-29 ביולי 1954 …תהיה זו מחווה לגיבורי האוויר , שבאו מרחוק עם איגרת ובה מסר חדש – לא הגיעו ליעדם ולא שבו ממנו …
יהיה זה ניסיון להעריך את פועלם ולהבין את הקרבתם .
בדרכנו נעבור גם במנחת אחד ביבנאל שאליו הגיעו בחשאי שתי טיסות העפלה אווירית מעיראק ובמנחת אחר בה , שממנו פעלה "טייסת הגליל" האגדית בשיאה של מלחמת העצמאות …
נצפה על "שדה תעופה הגליל" של מטוסי הים הבריטיים הענקיים בקו לונדון-בומבי בחוף "הלידו" בטבריה ונתוודע לאירוע "תקרית ספינת המשמר" ב-15 באוגוסט 1966 , שבו הופל מטוס מיג 17סורי באש מקלעו של האנזי , מפקד כלי השייט …
- ליל כל המטוסים:
בלילה הסוער של ה- 25 בפברואר 1946 , הגיחו מתוך העלטה בהתגנבות יחידים שלוש חוליות של לוחמים מאומנים ונחושים ונעו לעבר שלושה משדות התעופה השמורים ביותר של חיל האוויר המלכותי הבריטי בפלסטינה .
מטרתם של לוחמי אצ"ל ולח"י אלו , הייתה השמדת המפציצים ומטוסי הקרב שעסקו בצייד אוניותהמעפילים , אשר נשאו את "שארית הפליטה" לחופי הארץ .
עמוסים במטעני נפץ ובסולמות חדרו צוותי הקרב ליעדיהם בסירקין בלוד ובקסטינה (חצור) ופוצצו עשרות ממטוסי חיל האוויר המלכותי שחנו בהם .
אולם , ההשתלשלות הדרמטית של האירועים בארץ- ישראל מכאן ואילך השכיחה את "ליל המטוסים" ומחקה את הדיו מלב האומה .
אנו ננסה לשחזרו במסע שיפתח בסירקין , יימשך בלוד ויסתיים בחצור .
בדרכנו נחלוף על פני בסיס תל- נוף (עקיר) ונספר על גניבת הנשק הגדולה של האצ"ל משם , שהסתבכה וסופה שמבצעיה נמלטו כשהם ספונים "שבעה עשר בג'יפ" .
את שורת פעולות הקומנדו הנועזות של המחתרות נגד בסיסי חיל האוויר הבריטי נשחזר בהובלתם ובהנחייתם הפעילה של המתכננים והמבצעים יוצאי המחתרות.
- "המטרה תל-אביב !":
15 במאי 1948 – ציפור שיר, ציפור ברזל וציפור אבן נפגשות בתל-אביב:
חיים נחמן ביאליק חרז על ציפור השיר ונתן לציפור הברזל את שמה .
אברהם קריניצי , ראש עיריית רמת- גן המיתולוגי , חרד מציפור הברזל (בדמות מטוסי הקרב המצריים ) שביקשה את נפשו, לחנוך לוין , אז ילד רך בשנים , שחווה חוויית ילדות טראומטית (שלא תישכח ממנו) , לא היה אכפת ממנה ולמשפחת רבין , שלא היתה למזלה בבית , היא הרסה את הבית …
ציפור האבן , פסל "הציפור" של אדריכל אבא אלחנני והסופר בנימין תמוז מנסה להינתק מכנה בגן העצמאות ולפרוש כנף מגינה על "מחנה יונה", (שמי זוכר אותו בכלל … ( .
מתקפה אווירית כבדה ליוותה את פלישת הצבא המצרי לשטחה של המדינה הצעירה שאך הוקמה . שיאה היה בהפצצה חסרת אבחנה על התחנה המרכזית של תל-אביב ב-18 במאי 1948.
מבט נוגה על העיר הצעירה ששמחת חייה הופרעה למשך חודשים ארוכים .
סיור של כחמש שעות ברמת- גן ובתל- אביב . בין תחנות הסיור : בית קריניצי , "גן אברהם" והמטכ"ל הראשון על פסגת "גבעת החלמה" ברמת- גן , לשכת בן-גוריון בבית בז'רנו , בית העלמין בנחלת- יצחק , שדה- דב ונמל תל- אביב וגן העצמאות בתל- אביב .