מדריכי טיולים בצפון 
מדריכי טיולים בדרום 
מדריכי טיולים במרכז 
מדריכי טיולים בירושלים 
מדריכי טיולים בתל אביב 
מדריכי טיולים בחו"ל 
טיולי פריחה 
טיולי שטח 
טיולי משפחות 
טיולי אומנות 
טיולי טבע 
טיולי מורשת 
טיולי מים 
עירוני "רסיסים"
עלון – קרב משמר העמק במלחמת העצמאות
מקור הסיפור: "רסיסים" מאת ע. הלל, ספר הפלמ"ח ב'
הסיפור קוצר ועובד בהתאמה לסיור בקיבוץ
עלון – קרב משמר העמק במלחמת העצמאות
רקע היסטורי
ב 29 לנובמבר 1947 קיבלה העצרת הכללית של האו"מ את החלטת החלוקה של ארץ ישראל לשלוש יחידות עצמאיות: מדינה יהודית, מדינה ערבית ומרחב ירושלים בכפיפות ישירה לאו"מ. למחרת החלו הערבים הפלסטינים בפעולות טרור וגרילה נגד היהודים וכך נפתחה מלחמת העצמאות.
בשלב הראשון של המלחמה בריטניה הייתה הריבון בארץ ישראל בתוקף מנדט האו"ם (עד 15 במאי 1948). הכוחות הצבאיים של ערביי ארץ-ישראל בסיוע מתנדבים ממדינות ערב נלחמו בכוחות ההגנה של היישוב היהודי, בעיקר על השליטה בדרכים.
בשלב השני, החלו כוחות ה'הגנה' ליזום פעולות מבצעיות שהביאו לחיסול הכוח הצבאי של ערביי ישראל ולנטישה של תושבים ערביים מכפרים ושכונות.
עלון זה מתייחס לקרב משמר העמק, שנערך בראשית חודש אפריל 1948. הקרב מייצג את סיום השלב הראשון במלחמה וראשית נקיטת היוזמה ההתקפית של כוחות ההגנה במלחמת העצמאות.
השלב השלישי במלחמה החל ב 15 במאי 1948, ביום בו תם השלטון הבריטי בארץ ישראל ויום לאחר שדוד בן גוריון הכריז על עצמאות מדינת ישראל. ביום זה פלשו חמישה צבאות ערביים אל ארץ ישראל: מצרים, ירדן, עיראק, סוריה ולבנון. במהלך חודש של קרבות קשים נבלמו הצבאות הפולשים אך קוי החזית שנוצרו היו חמורים למדי מההיבט הישראלי בגלל קירבתם למרכזי האוכלוסיה הגדולים.
בשלב הרביעי במלחמה, מחודש יוני 1948, ערך צה"ל מבצעי קרב התקפיים שהעבירו שטחים רבים לשליטה ישראלית, עד שגובשו קווי שביתת הנשק. במהלך המחצית הראשונה של שנת 1949 נחתמו הסכמי שביתת הנשק עם מדינות ערב השכנות.
תוצאות המלחמה איפשרו להגשים ריבונות יהודית בארץ ישראל: מדינת היהודים העצמאית הפכה לעובדה קיימת. ישראל הצליחה אף להרחיב את גבולותיה מעבר לגבולות תכנית החלוקה של האו"ם, וזכתה להכרתן של רוב מדינות העולם.
במלחמת העצמאות נפלו 4,544 לוחמים וכאלף אזרחים.
המקום
קיבוץ משמר העמק נוסד בשנת 1926 בידי חברי השומר הצעיר מפולין. הקיבוץ ממוקם בשולי עמק יזרעאל, סמוך לכביש ג'נין – חיפה. ממערב משתפלות גבעות רמת מנשה שעליהן היו בתקופת מלחמת העצמאות מספר כפרים ערביים מכל עברי הקיבוץ.
ב 4 לאפריל 1948 נכנסו כוחות קאוקג'י לכפרים הערביים שסביב הקיבוץ ומשם הפגיזו את הקיבוץ. יצחק שדה התמנה למפקד המערכה על משמר העמק ולקיבוץ הגיעה תגבורת של מאה לוחמים וחמישים פועלי סולל בונה שסייעו בביצור היישוב. בימים הבאים המשיכה ההתקפה על הקיבוץ לסירוגין, אך הכוח המקומי עמד תחת לחץ ההפגזות הקשות.
ב 8 באפריל עברה היוזמה לידי ה'הגנה' שעה שכוח גדודי יצא מג'וערה וכבש את הגבעות השולטות על מישור עמק יזרעאל. במהלך ארבעה ימים נוספים ספג הכוח הערבי אבדות רבות כיוון שהיה במיקום נחות במישור הכפר מנסי (כיום: מדרך עוז). ב 13 באפריל נסוג קאוקג'י לג'נין.
הניצחון בקרב הושג בזכות העמידה העיקשת של חברי הקיבוץ וכוחות העזר תחת הפגזה ממושכת במהלך עשרה ימים, ובזכות המהלך הטקטי ההתקפי שביצע גדוד הפלמ"ח לשליטה מהגבעות על מרחב הפעולה של הכוח הערבי.
סיפור המקום
מקור הסיפור: "רסיסים" מאת ע. הלל, ספר הפלמ"ח ב' עמודים 207-210
עומר הלל, סופר ומשורר נולד בשנת 1926 בקיבוץ משמר העמק שם גדל והתחנך. במלחמת העצמאות שרת בחטיבת הנגב של הפלמ"ח. התגורר בתל אביב, התמחה באדריכלות גנים וזכה למספר פרסי ספרות ילדים. נפטר בשנת 1990.
הסיפור קוצר ועובד בהתאמה לסיור בקיבוץ.
לפנות ערב, 4 באפריל 1948, החלו שבעה תותחי שדה להפגיז את הקיבוץ, שלא היה מוכן כלל וכלל לניסיון מעין זה. בעשרת הימים הבאים עמדה משמר העמק באש תותחים ופגזי אויב. הרסיסים פגעו היכן שפגעו ואני אספתי שבעה מהם:
רסיס ראשון בחדר האוכל הישן
תאמין או לא: אצלנו אוהבים אותו אהבת נפש, השד יודע מה מצאו בו, באולם העץ המתמוטט. וכבר היינו סבורים שאין לו תקנה עד שפגע בו הפגז החצוף שבכל הפגזים, ונטל באחת את גגו.
לאחר ההפצצה, כששבנו לאכול צהריים מצאנו את צריף העץ הזקן טבוע באבק שנפל מהגג, שבור לב ושבור צלחות.
עובדות המטבח נרתמו מיד להצילו ולא עברה שעה קלה עד שצריף העץ הזקן עמד בניקיונו כמו בימים ימימה, ורק פירצה זו שבגג שינתה את פניו.
נכנסנו וביקשנו לזלול ומישהו אמר: סוף סוף יש לנו קצת אור! העיקר שיש קצת אור.
באמת, חדר אוכל נפלא.
רסיס שני ברפת
שעות רבות ארכה ההפצצה. ישבו כמה רפתנים במחפורת והיו מצפים לחליבה, שהפרות כבר נדרשות לה. והפגזים בשלהם. עד שפרצה צפורקה: "כמה זמן, לכל הרוחות, זה יימשך כך: או שיורים חזרה…. או שאני הולכת לחלוב!
רסיס שלישי בגן הילדים
אמרנו ליורי: יורי, איפה אמא שלך עובדת?
אמר: במטבח
שאלנו: ואיפה אבא שלך עובד?
אמר: אבא שלי עובד בסטן
רסיס רביעי – נוער
רעש התותחים התחזק מרגע לרגע, והנה הופיע נער במפקדה ובידו רובה.
– מה העניינים? שאל הנשק.
– כדור נכנס לבית הבליעה ואינו יוצא, השיב הנער.
לקח הנשק את הרובה, דרך וירה, ואיש לא שמע את היריה מחמת רעם הפגזים.
– מדוע לא יריתם את הכדור? שאל הנשק
הנער נבוך והשיב: – פחדנו… כלומר לא רצינו… שרעש הירי יעורר בהלה…
רסיס חמישי – אמהות
היא חיבקה את בנה וסופת העופרת השתוללה בחוץ.
פתאום אמר הזאטוט בשלווה: – אל תרעדי אמא, אני לא מפחד!
רסיס שישי בפינת הגולה
שנתיים ימים היכה איזמלו של הפסל זאב בן צבי באבן. באבן הזאת חצב את הפסל, אנדרטת זכרון לשואת הגולה: אם שחובקת את בנה הבוכה.
לאחר שהופצצה משמר העמק, באתי לראות אם נפגעה פינת חמד זו. וכשקרבתי והסתכלתי בדמות האבן ראיתי שרסיסי הפגזים חצבו בה חריצים גסים ורעים, והייתי מיצר ודואג על עבודתו של הפסל שנפגעה והושחתה.
אבל פתאום הואר לבי באור אחר ואמרתי לעצמי שהחיצובים החדשים השחיתו באומנות, אבל הם הגדילו את ערך האנדרטה. הם חצבו בה היסטוריה חדשה. הם פצעו באבן העתיקה את הפצעים החדשים של מלחמת תקומת העם.
רסיס שביעי – פקע שושן
עברתי על פני שיח שושנים וראיתי שושן אחד גדל מידות מונח על הארץ רסוק לרסיסים. והשושן נראה לי כעין אדומה שנעצמת וקמלה. ואז החלו רעמי התותחים לנבוח מחדש ותמרות עשן החלו גואות בקול נפץ וצפירות הפגזים שלובות בהן. ירדתי למחפורת וחזות השושן הקמל באה לנגד עיני כדמות סמל של כיליון.
לאחר ימים אחדים כאשר ה'הגנה' מחצה באויב עברתי באורח סתמי על פני אותו שיח עצמו. שרידי השושן הקמל נפזרו לכל עבר. ולפתע ראיתי פקע שושן חדש, שהבקיע עצמו לעולם, צעיר ואדמוני, וטיפת טל שבו צוחקת למול השמיים.
ואז צייץ הבולבול.
ורוח קלה הביאה ניחוח הדרים ויונים לבנות עברו על פני.
ואז הרגשתי הרגשה גדולה ועמוקת אושר: הנה עולה פקע שושן חדש!
